אני מסתכל לעבר השנה שבאה ומייחל ומקווה כי תהיה זו שנה טובה, בריאה ונטולת וירוסים,
לא במחשב ולא בגוף,
לא בנפש ולא בכיס;
שנה של יציאה מסגר לדרור ומחושך לאור;
שנה עם הנהגה איתנה שדואגת לאזרחים ולא רק למקורבים;
הנהגה מלאת חמלה, אכפתיות ודאגה,
לא רק לציטוטים והציוצים של חברי המליאה,
הנהגה שלא מפלה בין נשים וגברים ושכל אזרחיה מרגישים שווים,
שכוחה ניכר בביצועיה, ולא בברכיים של שוטריה;
שנה בה נחזור להסתובב בלי מסיכות, לחבק, לשיר, לרקוד ולדבר,
בלי ריחוק חברתי או ניכור אחר;
שנה בה נוכל להסתכל לאחור ולהבין עד כמה רב היה המרחק בין דיבור למעשה,
ולא כל מי שאומר – באמת עושה;
ובעיקר – שנה בה ננשום לרווחה (בלי מסיכה)
במדינה רווחה, מלוכדת, בריאה, מאושרת ושמחה בחלקה.
