רושם ראשוני – האם שקר החן והבל היופי או מנגנון הישרדות?
רושם ראשון הוא הרושם המתקבל על אדם בזמן הנע בין מספר אלפיות השנייה למספר דקות, במפגש ראשון עם אנשים אחרים, והוא אחד המרכיבים המכריעים בקביעת התפיסה הכללית על אותו אדם. בזמן קצר זה נקבעת הדעה הכללית על האדם וקשה מאוד לשנותה לחיוב או לשלילה. אומרים ש"אין הזדמנות שנייה ליצור רושם ראשון", מה שהופך את הרושם הראשוני לחשוב מאוד במיצוב שלנו אל מול אנשים ובמקומות חדשים בהם אנו נפגשים.
כמי שעסקה שנים רבות בעולם התקשורת, נושא הרושם הראשוני העסיק אותי מקצועית ואישית. האמנתי שאם אכן השניות הראשונות להכרות הן כה משמעותיות והאופן שבו אנו מציגים את עצמנו "קובע את גורלנו", אזי יש חשיבות גדולה ליכולת "לעשות רושם ראשון" ומוטב להקדיש מאמצים כדי לפתח את היכולת לנהל את הרושם הראשון.
האם רושם ראשוני נוצר כתוצאה ממראה העיניים?
לא מעט מחקרים מוכיחים כי למראה החיצוני יש השפעה על הרושם הראשון וכי אנשים "יפי מראה" נתפסים כמוצלחים יותר, שמחים יותר ובעלי אישיות רצויה יותר. דניאל כהנמן, חתן פרס נובל במדעי הכלכלה, מסביר את חשיבות הרושם הראשון במערכת האינטואיטיבית שעוצבה על ידי האבולוציה כדי להעריך במהירות מצבי סכנה – האם הגורם העומד מולי הוא טורף או נטרף? האם להתקרב או לברוח? לכן אני מרשה לעצמי להסיק שהרושם הראשון נוצר ממגוון שלם של מרכיבים המעוררים אצלנו אסוציאציות, תפיסות עולם, זיכרונות ודעות, וגורמים לנו לקבוע עמדה.
אחד המקומות שבהם הרושם הראשון הוא קריטי הוא עולם העבודה והקריירה, ובעיקרו – מפגשים ראשונים עם לקוחות, מנהלים או מראיינים שאיתם אנו מעוניינים לפתח קשרי עבודה. בתחום זה קיימת תעשיה שלמה של "מיתוג אישי" ובניית תדמית אישית, המגלגלת מיליוני דולרים ומגבשת אסטרטגיות ועצות איך לבנות תדמית אישית, איך לעשות רושם ראשון. מנהלים, פוליטיקאים, ידוענים ואנשי עסקים משקיעים מאמצים ומשאבים רבים בבניית התדמית האישית ובמיתוג האישי שלהם, אבל מה הקשר בין התדמית שאנו בונים לבין מי שאנחנו באמת? האם אנחנו "אמיתיים" או "מזוייפים"? כמה זמן נוכל לשמור על תדמית שהיא לא באמת מי שאנחנו?
משחק תפקידים, אותנטיות או "אותנטיות מזוייפת"?
הסבר חלקי לרצון "לעשות רושם" הינו הצורך האנושי הבסיסי שלנו להיות נאהבים, מקובלים ומוערכים. לכולנו תפקידים מגוונים בחיים, ובשל ההקשר החברתי והתרבותי, עלינו להתאים את עצמנו למסגרת שבה אנו רוצים לעשות את הרושם. לא נתנהג אותו דבר במסגרת מקצועית כמו בבית או עם חברים.
בארץ נוכל לבוא לעבודה בג'ינס וחולצת טריקו, אבל לפגישה בלונדון לא נגיע ללא חולצה מכופתרת וז'קט. גם אם אנחנו מרגישים פחות נוח כשאנחנו "מכופתרים", מדי פעם עלינו "לשחק תפקיד" שיעביר את הרושם שאנחנו רוצים להעביר.
הסוציולוג הקנדי ארווינג גופמן (Erving Goffman), מתאר את משחק התפקידים שאנו משחקים ובוחן אותו על הציר שבין כנות (אותנטיות) לבין ציניות (משחק תפקידים). לגישתו, יש לכל אדם ריבוי של מסיכות ובכל סיטואציה אנחנו מרכיבים מסכה ו"משחקים את התפקיד" שנראה לנו מתאים לסיטואציה. חלק מהתפקידים הם כאלה שאנו אוהבים ומרגישים בהם נוח, ואלה התנהגויות שבהן אנחנו אותנטיים. לעומת זאת יש תפקידים שאנחנו לא מזדהים איתם וכשאנו מתנהגים כך אנחנו למעשה משחקים, מכיוון שהסיטואציה החברתית מחייבת זאת. אם אלך למסיבה בשמלת ערב כפי שמצופה ממני, אך ארגיש בה מאד לא נוח, איזה רושם אשאיר? לעומת זאת אם אלבש בגד מכובד שמחמיא לי ואני מרגישה בו נוח, אך הוא לא תואם את קוד הלבוש המקובל, איזה רושם אשאיר אז?
מלאכותיות מזוהה מהר
מחקרים טוענים שכאשר אתה מנסה לעשות רושם ולשחק משחק שאינו אותנטי, המוח שלנו מזהה מלאכותיות. ד"ר קריסטין סנדר, חוקרת מוח מהרווארד, בוחנת את התגובות הפיסיולוגיות של המוח האנושי במצבים שונים. באחד ממחקריה היא בדקה את השפעת בכי של תינוק על סטודנטים באמצעות השמעת קטע מוקלט של תינוק בוכה. היא גילתה כי בעוד ההקלטה האותנטית עוררה רגש אצל הסטודנטים, הרי שההקלטה הערוכה שהיא יצרה, לא עוררה את אותו רגש. כלומר, המוח האנושי קולט חוסר אותנטיות.
אם כך, איך נוכל לנהל את הרושם הראשון שאנחנו רוצים לעשות, האם נוכל לעשות רושם ראשון לא אותנטי?
אנחנו הכי יפים כשנוח לנו?
אנו חיים בעידן של עוצמה ומהירות. הכל קורה מהר, חזק, בקול רם, ובאופן קיצוני. גם מערכת ההקשרים שבין הרושם החיצוני לבין האני האותנטי הולכת ומקצינה. מצד אחד עולם של מיתוג ומיצוב, תוכניות ריאליטי שבהם אנשים מציגים אותנטיות מזויפת כדי למצוא חן בעיני השופטים והצופים, תצלומי "סלפי" של אנשים יפים ומאושרים, תיעודי פייסבוק ואינסטגרם של חופשות ברחבי העולם ושקיעות רומנטיות – שאף אחד לא מאמין להם באמת. מצד שני התחזקות והתרחבות של תורות רוחניות, חיפוש אחר משמעות, שיעורי מדיטציה ויוגה בכל פינת רחוב, וסדנאות מיינדפולנס בחברות הייטק. וכך אנו נעים בין הצורך לקחת חלק במשחק התדמית והרושם ובין הרצון להיות קרובים לעצמנו, אמיתיים ואותנטיים.
אחת מאבני הדרך המרכזיות של הלוגותרפיה – תורתו של הפסיכיאטר הוינאי ויקטור פרנקל – היא האמונה כי האדם מכוון לחיפוש אותנטי אחר משמעות חייו. אותנטיות מוגדרת כמצב שבו אדם פועל ומתנהג באופן הנאמן לרגשותיו ואמונותיו, ללא קשר לנסיבות חיצוניות. הוא מאמין ביכולת של אדם להיות אותנטי כאשר הוא "שוכח מעצמו". אני מרשה לעצמי לפרש גישה זו באופן פרדוקסלי האומר – כאשר תפסיק לחשוב על איך מסתכלים עליך, תראה במיטבך. או במילים אחרות – תהיה מי שאתה, כי מי שלא מקבל את מה שאתה, יגלה מהר מאד שלבשת מסכה. כך במפגש ראשון עם בן או בת זוג, בראיון עבודה, בראיונות של עובדים פוטנציאליים ובכל מפגש ראשון בחיים.
מעוניינים לעשות רושם ראשוני נכון ומדויק מיד בהתחלה? דברו איתנו – 0722-616363 או 052-3588322.
נדע להכין אתכם היטב למפגש החשוב ולתת לכם את כל הכלים להצליח!
המאמר נכתב על ידי עדית יערון, מאמנת לתהליכי שינוי אפקטיביים. בוגרת תארים בחינוך וחברה ובלימודי מגדר ותוכנית Associate בלוגותרפיה. מומחית בתקשורת ומלווה מנהלים וארגונים. מנחה סדנאות ודיונים בטכניקת VTS.
